הפרק בקטנה מלכים טו

אבים, היה בנו של רחבעם, נכדו של שלמה ונינו של דוד. אבים מולך בירושלים בסך הכול שלוש שנים, עוד בימי ירבעם בן נבט. הכתוב מבהיר כי כמו אביו, רחבעם, גם אביה לא היה מלך מוצלח במיוחד: "וַיֵּלֶךְ בְּכָל-חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר-עָשָׂה לְפָנָיו וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו" (פסוק ג).

אבים מת לאחר שמלך רק שלוש שנים ולאחריו מולך אסא בנו

אסא בנו של אבים מלך ארבעים ואחת שנים, די הרבה זמן. בניגוד לאביו (אבים) וסבו (רחבעם), אסא דווקא הלך בדרכי ה': "וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו" (פסוק יא). אסא מצליח להסיר את העבודה הזרה מיהודה, אך למרות ההפיכה שעושה, עדיין עם ישראל עובד את ה' בבמות.

"וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כָּל-יְמֵיהֶם" (פסוק טז). בעשא הוא מלך ישראל שמלך בתקופת אסא והייתה ביניהם מתיחות ומלחמות כל העת. המלחמה ביניהם הייתה כל כך קשה עד שאסא מלך יהודה ביקש סיוע מבן הדד, מלך ארם. בקשת סיוע זו מלמדת על היחסים הגרועים של הממלכות האחיות בתקופה זו.

בסיכום של מלכות אסא הכתוב מוסר לנו שני פרטים חשובים. אסא בנה ערים ובסוף ימיו היה חולה: "רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת-רַגְלָיו" (פסוק כג). לאחר מותו, יהושפט בנו מלך במקומו.