50 גוונים של ירוק זית

ב-2017 כבר די ברור לכולם שלחם אחיד זה זבל טהור. לכולם חוץ מלצה"ל. רק בצבא אתה יכול למצוא את עצמך תוקע חמש פרוסות לחם אחיד על הבוקר, פשוט כי אתה על מדים ורעב וזה מה שיש. וזה עוד לפני שהזכרתי את הפאקינג שילובים מוזרים: פרוסה עם בוטנים וטונה, פרוסה שוקולד וחלבה, חמאת בוטנים וחלבה ואפילו שוקולד וטונה.
מישהו אמר צרבת?

קטונתי מלהבין את זה. אם כבר ירק ירוק, קל הייתי הולך על כוסברה. הרי בדיוק כאן, במילואים, למדתי את אחת המנטרות החשובות לחיים: כוסברה הולך עם הכל חוץ מפנקייק!
אבל לא, בצה"ל אוהבים שמיר. חשבתי השבוע שאולי זה בגלל שרס"ר המטבח הראשון של צה"ל היה פלמ"חניק אשכנזי כבד כזה. בלי להתכוון הוא התחיל מסורת שאי אפשר להפסיק, כי ככה זה בצבא: מה ששנוא עליך, תעשה לצעירים ממך!

כבר ביום הראשון אנחנו מתחילים לפתוח עיניים על כל דבר שזז: אנחנו מקנאים במקצוען שחותך למרפאה ועכשיו הוא כבר בדרך הביתה; מקנאים ברס"פים שעושים כל השבוע בית זונות למרות שבתאכלס הם כנראה עובדים יותר קשה מכולנו; מקנאים בצוות אחר בפלוגה רק כי ציר הניווט שלהם קצר משלך ב-500 מטר.  
תמיד נמצא משהו להתלונן עליו ומישהו לקנא בו.

ירידה לפרטים זה לא משהו ששמים עליו דגש במילואים. לעיתים קרובות נראה שמישהו שם למעלה לא בדיוק מפעיל ת'ראש. יש משקפת – אין חצובה. יש חצובה – אין מתאם. יש מתאם – אין פין שיחבר אותו לחצובה.
איכשהו תמיד נראה שחסר ציוד קריטי כדי "להתאמן כמו שצריך". ואנחנו? על הזין שלנו. מזמן כבר הפסקנו לצפות מהצבא למשהו אז פשוט ניאנח, נישען אחורה ונכין עוד קפה.  

אובייסלי אנשים בגילי שעדיין עושים מילואים לא שונאים את הצבא, אבל הם רחוקים מלאהוב אותו. מפקד שמבין את זה יסתדר מצוין עם החיילים שלו. מי שלא – יאכל מאיתנו לפנים הרבה גרעפסים של טונה שרופה.
ועדיין, כל פעם נופתע מחדש כמה זמן אפשר לבזבז בשבוע אחד. אנחנו נתעצבן 20 פעם ביום וננפח אחד לשני ת'שכל על זה שאת כל האימון אפשר היה לצמצם ליומיים ולחתוך הביתה מוקדם יותר.

שיחות המדרון האחורי תמיד ריתקו אותי. כשתקועים עם אותם אנשים שעות בעמדת תצפית מעופשת - באמת שמדברים על הכל.
דיברנו הרבה על סטטיק ובן-אל תבורי. כן, שמעתם נכון. בכל יום לאורך חמישה ימים ניהלו 13 מילואימניקים מזדקנים ויכוחים נוקבים על שני אלילי מתבגרות ישראליות. הדעות מגוונות: רוב החבר'ה אמרו שמדובר בחרא טהור. שהם משחיתים דור שלם ומייצגים תרבות אינסטנט נוראית. ,אני מצד שני דווקא סבבה איתם, ובעיקר חושב שעל חרא "רגיל" לא היינו מדברים כל כך הרבה.
בהמשך השבוע אפילו שמענו את צלילי 'ברבי' ברמקולים. לא יודע אפילו מי היה אחראי לזה. רק חשבתי לעצמי כמה אירוני: גם מילואים זה חרא ועדיין אנחנו ממשיכים להגיע.

כולנו נבוא לכאן שוב בעוד שנה לכמה ימים כדי לשתות מלא קפה שחור, לעשן מלא סיגריות, להריץ מיליון בדיחות לא מצחיקות, לדבר גסויות, להציק למש"קיות ופשוט – לשכוח מהחיים עצמם.
אין יותר טוב מזה (חוץ ממקלחת) .